ההיסטוריה
של ענבל

המייסדת, שרה לוי־תנאי (1910–2005), הייתה אמנית רב־תחומית פורצת דרך — כוריאוגרפית, מלחינה ומשוררת. היא הקימה את הלהקה ב־1949 עם קבוצת נערים ונערות בני העדה התימנית, מתוך שאיפה ליצור שפת מחול מקורית.

שפה זו, שנודעה כ«השפה הענבלית», שילבה מוטיבים תנ״כיים ואת מסורת התנועה והשירה של יהדות תימן עם טכניקות מחול מודרניות ועכשוויות. על מפעל חייה זה זכתה לוי־תנאי בפרס ישראל למחול בשנת 1973.

בשנותיה הראשונות פעלה הלהקה בשולי הממסד והופיעה בעיקר בקיבוצים ובמושבים. נקודת המפנה חלה ב־1951, כאשר הכוריאוגרף האמריקאי־יהודי הנודע ג'רום רובינס — יוצר «סיפור הפרברים» — ביקר בישראל מטעם קרן תרבות אמריקה־ישראל.

רובינס הוקסם מן הגאוניות של לוי־תנאי והחליט לשמש לה כחונך ומנטור מוסדי. הוא דחף להענקת תקציב קבוע ללהקה — מה שאִפשר לרקדנים להפוך למקצוענים במשרה מלאה ופתח עבורם את הדלת לסיורי הופעות בינלאומיים יוקרתיים בברודוויי, בלונדון ובפריז במהלך שנות ה־50.

בזכות השילוב בין החזון האמנותי המקומי של לוי־תנאי לבין הדחיפה הממסדית של רובינס, הפכה ענבל משגרירה של עדה אחת לשגרירה התרבותית הרשמית והראשונה של מדינת ישראל בעולם — מגשרת על פערים עדתיים ומנגישה את עושר התרבות המזרחית לחברה הישראלית כולה.